התמכרות למין

התמכרות למין וקראשים של דופמין:

התמכרות למין:

התמכרות למין, בפרט לפורנו ואוננות, יש לה השפעה חזקה וישירה על מערכת הגמול שלנו והפרשת הדופמין, זו אחת ההתמכרויות ההרסניות ביותר לטווח הארוך ואולי הנפוצות ביותר בדור שלנו, אם כי גם אחת הפחות מטופלות ומוכרות.

היום בדור שבו לכל אחד יש מכשיר סמארט-פון בכיס המכנסיים, וכל מכשיר מגיע עם חיבור לאינטרנט ולאפליקציות, גישה לתכנים רוויים במין, וכל מה שצריך זה כמה לחיצות כפתור כדי להיחשף לחומרים מיניים מגוונים כולל גישה לתכנים בעייתיים כגון מין טאבו, בגידות, ועוד.

החשיפה הזו לעולם של תכנים מיניים ללא בקרה יוצר המון נזק גם לחיים האישיים שלנו כגון בעיות בזוגיות עד כדי בהרבה מהמקרים גירושין, חיים לצד אשמה, הסתרה, הדחקה, לפעמים במקרים קיצוניים העולם המיני יכול לגרור אותנו לעולמות פליליים כגון שימוש וצפיה בתכנים אסורים מבחינת החוק, פחות קיצוני אלו השלכות רציניות לרעה על יכולת התפוקה וההתמסרות שלנו בעבודה, בהתפתחות אישית ובמערכות יחסים.

ובכל זאת עדין הרבה אנשים חיים בהדחקה ובטענה שאין רע בפורנו, אומרים שאין רע כאשר משלבים את הפורנו בצורה מאוזנת ומתונה בתוך החיים האישיים, כאשר נעזרים בזה לתבל את חיי הזוגיות או בכלל כתרפיה קצרה לאחר יום עבודה שוחק.

ואני שואל בציניות למה לא להזריק מנה של הרואין אל הוריד בצורה מתונה ומאוזנת לאחר יום עבודה ארוך או כדי לשפר את הסקס.

לצערי הרבה אנשים צריכים להיכוות עד אשר האסימון ייפול והם יפנימו את הנזק של כל דבר חיצוני שמשנה תודעה, בין אם זה אלכוהול, סמים, קפה, נטפליקס, ובטח פורנו ואוננות. בטח כאשר זה נהפך להתמכרות.

הבעיה המרכזית עם הדברים האלו שיוצרים התמכרות, זו היכולת שלהם לעזור לנו להרגיש טוב לרגע קל, היכולת שלהם להכניס קצת סדר לחיים שלנו, קצת שליטה על מצב הרוח, כמו בעל חיים, כמו כלב שנדלקות לו העיניים למראה חטיף, כך גם אנו לא מאוד שונים ונדלקות לנו העיניים למראה משהו שיכול לגרום להפרשת דופמין גדולה ומהירה יותר מהרגיל.

רובנו למדנו שסמים זה רע! אלכוהול זה בעייתי! עישון סיגריות בוודאי מזיק! אנחנו יודעים שסוכר גם מזיק אבל כאן אנחנו כבר מתחילים להתנדנד - הרבה סוכר מזיק אבל פה ושם חתיכת עוגה או גלידה זה לא סוף העולם בטח אם משלבים פעילות גופנית ותזונה בריאה, אלכוהול זה מזיק אבל פה ושם כוס בירה או כוסית וויסקי בסוף השבוע או כוס יין עם האוכל זה לא נורא, ועל זו הדרך אנו מאפשרים לעצמנו לזגזג בין דבר כזה לאחר כאשר המטרה היא לגנוב לעצמנו עוד קצת דופמין במהלך היום יום שיאפשר לנו להרגיש קצת יותר מלאים ומסופקים.

אני קורא לכל הדברים האלו - ״גנבי דופמין״.

ואכן פה ושם לא נורא לגנוב קצת דופמין, אבל מה קורא כאשר החיים שלנו לא להיט, העולם הפנימי שלנו לא מגובש, אנחנו נמצאים תחת הרבה לחץ, מה קורא אז? האם אנו חזקים מספיק להדוף אתם אותם גנבי דופמין?

אם אנחנו לא חזקים מספיק, יבואו גנבים אלו וישתלטו עלינו כך שמהר מאוד נמצא את עצמנו מכורים ללא יכולת לעצור עצמנו מלטעום עוד ועוד ועוד קצת מאותם גנבים טעימים.

בפורנו יש כמה דברים מיוחדים:

1. הוא לא עולה כסף כמו אוכל, סמים, אלכוהול, שירותי סטרימינג

2. הוא לא משמין אותנו כמו סוכר ופחמימה

3. אין לו ריח רע כמו לאלכוהול

4. הוא לא משנה את התודעה שלנו בתחילת הדרך כמו סמים ואלכוהול

5. הוא נותן לנו הרבה יותר דופמין מאשר הגנבים הממוצעים שמתחרים בו

6. הוא יכול להיות צמוד אלינו בכיס של המכנסיים בכל רגע נתון

7. הוא עונה לנו על הרבה צרכים נוספים מעבר לעונג שבקבלת דופמין כגון צורך בחום ואהבה, צורך בשליטה, צורך במקום שהוא בית.

8. הוא אנונימי ונאמן

מאוד קל ליפול להתמכרות לפורנו / מין / אוננות

בהתחלה זהו חבר נאמן, מכיל, מחבק ומסור, אך בהמשך לאחר כמה שנים של שימוש אנו מתחילים לזהות את הנזקים אבל אז כבר מאוחר מדי.

אחד הנזקים המשמעותיים ביותר זה ההרס של מנגנון הפרשת הדופמין, הנזק הפיזי שההתמכרות הזו מחוללת במוח שלנו, נזר אימתני לא מודע ולא מורגש עד שהוא מופיע ונושך בעוצמה.

אדם שקוע במכשיר הפלאפון

גמילה וקראש דופמין:

כאשר אנו מבינים באיחור של כמה שנים שאנו מכורים, אנו לא מצליחים להפסיק בכוחות עצמנו, אנו זקוקים לעזרה, והתחושה היא שכבר מאוחר מדי עבורנו והרכבת כבר עזבה את התחנה.

אחת הסיבות שלוקח למכורים לפורנו כל כך הרבה שנים להבין שהם מכורים, זו יכולת ההדחקה, לספר לעצמנו סיפורים שאם אנו רוצים להפסיק אנו יכולים, אנחנו פשוט לא רוצים, אנו לא רואים בזה בעיה, זה סה״כ פורנו אנו אומרים לעצמנו, ויש לנו גם על מה להיסמך - תרבות שלמה שסוגדת ומכורה למין, תרבות שלמה שלא יודעת להחזיק מערכות יחסים.

ככה עוברות שנים עד שאנו ערים לגודל האסון שהמטרו על עצמנו, מסתכלים על החיים שלנו ומבינים שאנחנו חיים בהסתרה ובהכחשה, חיים של חולשה ותאווה ללא יכולת שליטה עצמית.

אנחנו מתחילים לנסות להיגמל אבל ללא הצלחה, התאווה, ההרגל, הערוצים שהשתרשו במוח שלנו, אנחנו פועלים על אוטומט ומוצאים את עצמנו שוב ושוב חוזרים אל עולמות של תוכן מיני ללא יכולת לעצור או להבין איך שוב הגענו ונחשפנו אליהם.

ואז הנורא מכל מגיע, הקראשים של הדופמין:

אחד הדברים המאתגרים והקשים ביותר בתקופת הגמילה לפחות עבורי, היו אלו הקראשים של הדופמין, אני לא יודע להגיד אם כל מכור הגיע לשלב בו הוא חווה התמוטטות ותסמינים של קראשים כאלו אבל אני כן יודע להגיד בוודאות שכל מכור חווה יציאה מאיזון של מערכת הפרשת הדופמין במוח, והוא נמצא במרוץ לקראת תסמינים פיזיים רציניים שיעמידו אותו במקום של סכנה בריאותית.

איך נראים ומרגישים תסמינים של קראש דופמין?

חלק מהתסמינים עבורי לפחות נראו כך:

1. תחושות לחץ בחזה עד כדי דקירות כואבות

2. כאבי שרירים בעורף ובכתפיים

3. כאבי ראש

4. נדודי שינה

5. ערפול מוחי

6. תחושות נימול בגפיים

7. עייפות קיצונית

8. עליה ברמות קורטיזול

9. דיכאון

10. חרדות

11. מחשבות אובדניות

ואלו הם חלק מהתסמינים, כאשר כל אחד יכול לפתח מגוון רחב ושונה של תסמינים.

אנו חווים סבל נוראי, כל פעם מצליחים להחזיק כמה ימים או שבועות ללא פורנו ושוב נופלים אל הבור הזה של מין ותאווה, והפעם חוץ מרגשות האשמה וההדחקה, אנו גם מתמודדים עם סבל פיזי וחרדות שמא אנו לקראת התקף לב או מוות מוקדם.

רגע כזה של קראש דופמין, רגע כזה שהגוף מתחיל לאותת לנו שהגיע הזמן מזמן כבר לתפוס את עצמנו ולהפסיק עם מין לא בריא, זהו רגע מכונן, רגע של עצירה וחשבון נפש.

האם אנחנו מוכנים להפסיק?

האם אנחנו מוכנים לחשוף את עצמנו ולבקש עזרה?

האם אנחנו מוכנים לעשות עבודה עצמית יחד עם מישהו שילווה אותנו במסע הזה?

האם אנחנו מוכנים לחשוף כאבים מהעבר ולעבור תהליך של ריפוי והחלמה עבור הילד הקטן שהתעלמנו ממנו במשך שנים?

האם אנחנו רוצים ומוכנים להתחבר לנשמה שלנו? להתחיל לפסוע על הדרך הנכונה עבורנו, דרך של הגשמה, דרך של ייעוד והתפתחות אישית, דרך של ענווה, נתינה ואהבה.

אם אתם מוכנים לפסוע בדרך כזו אז דעו לכם שאינכם לבד, ואתם מוזמנים ליצור עמי קשר בווצאפ 0549070483 או בפרטי יצירת הקשר שבעמוד הבית כאן כדי שתוכלו לעבור את הדרך הזו ביחד - לעבור אותה פעם אחת ולתמיד!

שלכם באהבה בועז.