top of page
  • תמונת הסופר/תBoaz Cinnamon

תקשורת ככלי לריפוי וצמיחה

עודכן: 1 באוק׳ 2023

תקשורת ככלי לריפוי וצמיחה


דברנו במאמרים קודמים על הקשר בין התמכרות לטראומה, והסברנו למה בני אדם שסובלים מטראומות, בהרבה מהמקרים רוכשים הרגלים שליליים של התמכרויות.

בקצרה נזכיר כאן שוב את הקשר ביניהם, שנובע מהצורך של האדם הסובל מהטראומה, להקהות את תחושות הסבל ולמצוא מרגוע לנפש. וכאן נכנסת השאלה מדוע אנו לא פונים לתקשר ולדבר, לחפש מזור לסבל אצל בני משפחה וחברים.

הסיבה לכך טמונה בדיוק בשורש הבעיה, אחד מהתסמינים הנפוצים של פגיעה טראומתית, זהו הקושי בלמצוא מסוגלות לתת אמון, ובמסוגלות לסמוך על האחר ולהצליח לתקשר בצורה ספונטנית וטבעית. ובהרבה מהמקרים אף נוצרות התנהגויות הפוכות שרק מעודדות תקשורת אלימה, וחסרת אמון, מה שגורם לגלגל שלג שהולך ומתעצם, בו האדם הטראומתי אינו מסוגל לתת אמון, ובתפישת העולם שלו, אף בצדק.

עוד יותר מאתגר כאשר אדם אינו יודע שהוא סובל מתסמינים טראומתיים, ואינו מבין "מה דפוק אצלו בחיים", "למה שום דבר לא מצליח לו".

חלק עיקרי בעבודה על טראומות, וביכולת להביא ריפוי ויכולת של צמיחה והתחדשות עבור אדם הסובל מטראומה, היא ביכולת לשחזר אירועים טראומתיים, ולהוכיח למוח שהוא יכול להיות רגוע, שמה שהוא חווה כרגע אין לו קשר למה שהוא חווה בעבר, ושעכשיו הוא יכול למצוא שלווה וביטחון, לתת למוח להבין שעכשיו בסדר, ואפשר להוריד הגנות, לנשום ולצאת מהמערה.

חלק נוסף שהינו פחות חודרני אבל עוצמתי לא פחות, הוא לעבור תהליך של ריפוי דרך תקשורת.

וזהו תהליך שדורש מהאדם אומץ.


אז איך זה בא לדי ביטוי?


אם אני מתמודד עם רקע טראומתי, וכתוצאה מכך עם קושי בתקשורת ומערכות יחסים, הרבה פעמים זה בא לדי ביטוי בצורה של הימנעות מלכתחילה מכל סוג של קשר שעלול ליצור אינטימיות וסביבה שבה אאלץ להוריד הגנות ולחשוף את עצמי. או שאולי כן אכנס לקשרים אבל הם לרוב במוקדם או במאוחר יעלו על שירטון ויתפרקו.

הסיבה לכך נעוצה במערכת האמונות שלנו על הצורה בה אנשים מתקשרים אתנו. אדם עם רקע טראומתי, כמעט תמיד מערכת האמונות שלו תהיה הגנתית, מתוך שאיפה לשמור על הבן אדם מפגיעה. ולכן הוא ייגש אל המציאות עם חשדנות, עם נטייה של "כבדהו וחשדיהו", כשהוא דרוך וממתין לסימן הראשון של התקפה, לסימן הראשון שיצדיק את הטיעונים והאמונות השליליות שכבר קיימים אצלו בראש.

מה הסיכוי להצליח לבנות מערכת יחסים בצורה כזו?

כשאנו רוצים לרפא את הטראומה, אנו רוצים לראות יכולת ליצור קשרים ולהחזיק בהם.

היכולת לתקשר למרות שקשה, להעז להישאר בתוך שיח גם אם הוא מאתגר ומעורר אצלנו את מערך ההגנה, תוליד אפשרות עם הזמן לפתח מסוגלות, ויחד עם המסוגלות גם תחושת ערך עצמי, שיעזרו ללמד את המוח שהמציאות הנוכחית טובה ואפשר עם הזמן לוותר על מערך ההגנות.

אז איך זה עובד בתכל'ס?

אני אביא דוגמא.

אנו נמצאים בזוגיות, אנו יודעים שבן הזוג אוהב אותנו, אנחנו יודעים כי הרבה פעמים הוא מביע אהבה, מחבק ומנשק, עוזר לנו ותומך. ומצד שני היות ומערך ההגנה שלנו קיים ומתפקד ברקע, אז לרוב יש מחשבות שליליות כמו "הוא בטח בוגד בי" "הוא בטח איתי רק כי יוצא לו מזה משהו, אחרת הוא לא היה נמצא איתי", "מה זה המבט שהוא מסתכל עלי, הוא בטח חושב עלי משהו רע", "אני די בטוח שיום אחד הוא יעזוב אותי", "הוא יפגע בי כמו שאחרים תמיד פגעו בי", אין סיכוי לקשר הזה". ועוד מחשבות רבות ומגוונות שרצות ברקע, והמכנה המשותף של כולם זהו הרצון להגן עלינו מפגיעה, והתעלמות מוחלטת מאפשרויות אחרות, חיוביות יותר לפרש ולהציג את המציאות.

כשאנו נמצאים בקשר כזה, יש בנו משהו פנימי שדוחף אותנו לנתק את הקשר, לסיים אתו עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי.

לנתק ולסיים עם הקשר זה החלק הקל, אנחנו הרי אלופים בזה, בלסיים דברים.

להישאר למרות הקושי, למרות הספקות, למרות רעשי הרקע של מערך ההגנה, זה החלק הקשה יותר, זהו החלק שדרכו ישנה אפשרות לריפוי וצמיחה.


מה קורה כשאנו מחויבים לקשר ונשארים?

קודם כל כמובן שאני מדבר על קשר שבבסיס שלו הוא הדדי ובריא, כמובן שכל קשר אם ישנה חלילה אלימות פיזית או מילולית, ניצול, וסביבה מדרדרת להתנהגויות שליליות, כדאי לנתק ולסיים אתו ויפה שעה אחת קודם.

אז בקשר שלנו שהוא בסך הכול קשר טוב, רק מלא ברעשי רקע ומחשבות מעיקות, אנו מגלים שכאשר אנו מצליחים להתמסר לקשר, אנחנו מבינים שבן הזוג דווקא לא כזה "רע" כמו שחשבנו. אם אנחנו מצליחים להתעלם מהמחשבות הטורדניות, אנו מגלים שהן דווקא לא ממש נכונות, אותה מחשבה אתמול שפירשה פרצוף חמוץ של בן הזוג ככעס כלפינו, או כעשיית דווקא כדי שנרגיש רע, פתאום מתפרשת שונה כשהוא נפתח ומספר לנו שהוא טרוד סביב נושא בעבודה בלימודים או בכל נושא אחר שלא קשור אלינו.

היכולת להישאר בתוך הקשר, ולדמום. לדמום הכוונה לבלוע את הגלולה המרה, להתעלם ממערך ההגנה, להיות מסורים ומחויבים לאהבה, לפעול רק מתוך אהבה ורצון להיטיב עם הזולת, להכיל את הכאב והקושי שלנו, היכולת הזו היא זו שתאפשר לנו להבין שבסך הכול אוהבים אותנו, גם אם מישהו דבר לא יפה, הרים קצת את הקול, זה לא בהכרח קשור אלינו. עם הזמן מתפתחת מסוגלות להפריד בין הרגשות והמחשבות לבין המציאות סביבנו. במציאות אנשים סביבנו חווים שינויים במצב הרוח, חווים שינויים בשגרה שלהם, טלטלות ואירועים מלחיצים שגורמים להם לתקשר לפעמים בצורה נעימה יותר ולפעמים פחות. אבל בין שהם מתקשרים יותר נעים או פחות נעים, כנראה שברוב המקרים זה לא קשור אלינו.

היכולת עם הזמן להבין שזה לא קשור אלינו, יוצרת תחושה של ערך ביטחון והרגשה טובה.

וכן היא גם מאפשרת להביט על המציאות במבט מפוקח, להגיב בצורה בריאה. אנו כבר לא צריכים לרצות את הסביבה, אנו כבר לא צריכים להיות אלו שדואגים שחלילה אף אחד לא יפגע סביבנו, כי גם אנחנו בדיוק כמו אחרים סובלים לפעמים ממצבי רוח וקשיים, וזכותנו לאפשר לעצמנו ביטוי בצורה שמכבדת את האחר, כגון לקחת פסק זמן ולהיות לבד כמה שעות, להשקיע יותר זמן ומשאבים במה שעושה לנו נעים – גם אם בן הזוג לא לוקח חלק בעשייה הזו.

היכולת להישאר בתקשורת, להישאר במערכות יחסים, מאפשרת את ההחלמה הזו, מאפשרת התפקחות ואהבה עצמית, מאפשרת דרך העזה ומחויבות לקשר אבל קודם כל לעצמנו, להצליח להביע את הדברים שחשובים לנו כבני אדם אינדיבידואלים.

אז כן כשנוצר קושי, בוודאי בתקשורת אינטימית כמו בזוגיות, אז הנטייה בעיקר כשברקע ישנה טראומה, זה לחפש ביטחון ונחמה בהרגלי התמכרות, כגון טלוויזיה, אכילה, פורנו, סמים ואלכוהול, ואצל אחרים אולי בשופינג מטורף.

אבל אם אנו מצליחים לוותר על הרגלי ההתמכרות, להיות סבלניים בעיקר כלפי עצמנו, ולכבד את השני גם בשעה של משבר ביחסים, אז אנו נגלה רפואה עצומה שבאה לדי ביטוי בתחושה של כבוד ואהבה עצמית, בתחושת מסוגלות שמתעצמת כל פעם מחדש, ועם הזמן נראה איך המציאות שלנו משתנה לכדי תמונה יפה של חיים שיש בהם יצירה, אהבה, ומערכות יחסים מאוזנות ומכבדות. תזכרו שתחילתו של כל המסע הזה מתחיל באומץ לתקשר בכבוד מתוך חמלה ואהבה עצמית.


אם אתם מתמודדים עם התמכרות, ורוצים תמיכה ועזרה בחודש הראשון של הגמילה, אם אתם רוצים לעבור מסע מעצים, ומשנה חיים, אז תצרו עמי קשר דרך הפלאפון או המייל, שיחת ייעוץ ניתנת בחינם - אשמח להכיר.




댓글


bottom of page