התמכרויות

התמכרויות

במסמך זה אני אעסוק בעניין ההתמכרויות, אבאר מדוע קשה לנו להפסיק עם הרגלים שליליים, ומהי בכל זאת הדרך הטובה ביותר להצליח להפסיק עם הרגל שלילי.

העניין הוא לכאורה פשוט, ובכל זאת מאתגר לביצוע. אנו צריכים להבין שאנו נפשות פועלות בתוך גוף בשר ודם, מה שאומר שיש לנו צרכים פיזיולוגיים בסיסיים, כמו שיש לחיות.

אנו זקוקים למזון, מחסה, מין, להקה.

המוח שלנו הוא זה שמפקד על כל המערך גם הפיזי וגם הרגשי.

המוח מחולק למספר אזורים, כאשר האזור האחראי על הרגשות נמצא באונות הקדמיות, והאזור האחראי על סיפוק הצרכים הפיזיים נמצא באזור העמוק יותר הצמוד לגזע המוח.

חשוב להבין את זה בגלל הפרשי הזמן שלוקח למוח להעביר ולקלוט מידע מהאונות הקדמיות, בשונה מהמידע הקרוב יותר לגזע המוח, שנקלט בצורה ישירה ולכן גם יותר דומיננטי.

כשאנו מתמכרים לדבר מסוים, ואני מדבר כרגע על ההיבטים הפיזיולוגים מבפנים ולא על ההיבטים הפיזיולוגים המושפעים מבחוץ דרך חומרים פיזיים כגון ניקוטין בסיגריות או אלכוהול. בהיבט הפיזי הפנימי כאשר אנו מכורים לפורנו למשל, המוח יודע שיש לו דרך פעולה מסוימת, דרכה הוא מקבל גישה חופשית למאגר הדופמין, ולהורמונים נוספים שיוצרים אצלו תחושה של עונג וקהות חושים.

בדיוק כמו אצל בעלי חיים, אנו נראה שכלבים יעדיפו לאכול קצפת מאשר אוכל יבש, וקופים יעדיפו ממתקים על פני פירות, בגלל שיש בהם יותר סוכר והתוצאה יותר עונג.

כבני אדם אנו אמורים לדעת איך לווסת את הרצונות והתשוקות שלנו, על ידי כך שאנו מערבים את האונה השמאלית והקדמית שאחראית על הרציונל, ואנו מווסתים את הדחף. אנו יודעים להסביר לעצמנו על ידי שימוש בדמיון שאם נכנע לתשוקה, אז התוצאה בעתיד תהיה כואבת.

אז מדוע בכל זאת יש אנשים שהגיעו למצב של התמכרות?

העניין הוא שכבני אדם אנו חיים ומתמודדים עם מצבי לחץ מורכבים במהלך חיינו, מצבי הלחץ יכולים להתחיל עוד בתור ילדים במקרה שעברנו התעללות מינית או אלימות. או במצבים שונים המושפעים מהכלכלה, ממערכות היחסים, הדימוי העצמי, ועוד.

כשבן אדם מרגיש רע, והוא יודע שהוא יכול לגשת אל מקור מסוים של עונג מידי, יהיה מאוד קשה לעצור אותו, כי המוח רוצה קודם כל הישרדות של הרגע הנוכחי, המוח רוצה שיהיה לו טוב עכשיו בצורה הרבה יותר חזקה מאשר הרצון שיהיה טוב בעתיד.

מאוד קשה להתגבר על התשוקה לעונג מידי בשעה שאנו נמצאים בהוויה של קושי.

וכך אנו משכנעים את עצמנו שרק הפעם זה בסדר, ואחר כך אנו כבר נרגיש טוב יותר, אחר כך אנו נתפוש את עצמנו כשהמצב יהיה קצת יותר רגוע.

אבל המוח ברגע שהוא טעם פעם אחת, כבר קשה יותר לשכנע אותו להרפות בפעם הבאה, בעיקר כשמעורבים חומרים ממכרים מבחוץ כגון ניקוטין, אלכוהול, הרואין.

עכשיו נעזוב לרגע את הנושא ונדבר על איך המוח שלנו עובד.

המוח עובד בצורה שהוא שולח נוירונים שהם בעצם חבילות מידע, מאזור אחד לאחר, הנוירונים האלו אוספים את המידע הנחוץ ולבסוף משחררים אותו לביצוע פעולות בשטח.

תחשבו על הנוירונים האלו כנהגי משלוחים שנוסעים בכביש, לכל שליח יש קו חלוקה משלו.

חלק מקווי החלוקה הינם מסירת חבילות ללקוחות מזדמנים, הווי אומר שהשליח מגיע לכתובת מסוימת, מוסר את החבילה ונוסע לדרכו. כנראה שהוא לא יזכור בעתיד את הכתובת של אותו לקוח, ופרטים נוספים עליו כגון איך הוא היה נראה, השם שלו וכו..

מצד שני ישנם שליחים שמבצעים קו חלוקה קבוע, כל יום הם נוסעים ללקוחות קבועים, ואותם שליחים מכירים את הדרך בעל פה, מכירים את שמות הלקוחות, הרבה פעמים יושבים לקפה ויוצרים קשרי ידידות עם הלקוחות.

כך גם הנוירונים שלנו, אלו למשל שאחראים על מערך הנשימה, התנועה, הלב, הכליות, הם כמו השליחים עם קו החלוקה הקבוע.

וזו הסיבה שאנו עושים זאת ללא תשומת לב כל עוד אנו בריאים.

מצד שני פעולות חדשות שדורשות למידה, וחוויות חדשות שדורשות ריכוז, יותר מאתגרות אותנו, כי השליחים לא ממש יודעים את הדרך, וכשאנו לומדים לנגן בגיטרה, אנו בעצם מביאים לקבוצת נוירונים קו חלוקה חדש ואומרים להם מהיום זה קו חלוקה קבוע, וככל שאנו נתרגל יותר כך הם ילמדו מהר יותר עד אשר הנגינה הופכת לטבע שני.

חזרה להתמכרויות, אנו יכולים להבין שאדם שנותן לעצמו למעוד פעם אחת, עוד לא יצר קו חלוקה קבוע, אבל הוא כן בא ולימד את השליחים שלו שקיים משהו חדש. הרגל שלילי זה כמו להגיד לשליח שיש תחנת ריענון עם קפה ומאפה חינם, הרי ברור לנו שהוא יעצור שם כל שעה, ומצד שני אם נחסוך ממנו את המידע הזה אז הוא ימשיך בהפסקות הקבועות והנורמליות שלו.

כך שאנו למדים שאפילו פעם אחת שאנו מרשים לעצמנו לחוות פעולה שלילית היא חמורה.

מצד שני היא לא חמורה כמו אדם שחזר על הרגל שלילי שוב ושוב, עד שיצר התמכרות, קו חלוקה קבוע.

עכשיו אנו רוצים לבטל את קו החלוקה הזה, ולהשתחרר מההתמכרות, אבל זה לא פשוט כי לאחר שסללנו נתיב מהיר במוח להתמכרות, לרצות להפסיק את תנועת השליחים בנתיב המהיר תהיה לא קלה.

ומדוע לא?

כי בכל זאת מדובר באדם אחד שמפקד על הממלכה והוא אנחנו.

לא מדובר כאן במנהל עבודה שמפקד על השליחים שלו והם צריכים לציית, מדובר במנהל עבודה שמפקד על עצמו, ואז נמדדת הרצינות, המוטיבציה, הרצון, ההתמדה ועוד.. כי מאוד קל לאותו מנהל שאף אחד מבחוץ לא יפטר אותו, אז קל לו לעגל פינות, קל לו לנסוע גם היום בנתיב המהיר, ולעצור לקפה חינם.

לכן כשאנו נגשים לעבודה של שחרור התמכרות, חשוב שנגיע מוכנים.

קודם כל על ידי כך שנבין למה אנו רוצים להשתחרר מהרגל זה, איפה זה כואב לנו? עד כמה זה כואב? ולאחר מכן להבין מה אנו מוכנים להקריב בדרך, כמה מאמץ אנו מוכנים להשקיע, והאם אנו מוכנים לעמוד בהשלכות שיכולות להיות במלחמה נגד המוח של עצמנו שהוא יאבק להמשיך בשימוש של הנתיב המהיר.

האם נהיה מספיק חזקים להזכיר לו כל יום מחדש שעדיף לו לוותר על כך, האם נהיה מסוגלים לגרום לו להאמין לנו שהעננה השחורה תחלוף והשמש שוב תזרח.

והכי חשוב לזכור למה נכנסנו מלכתחילה אל תוך המקום הבעייתי, ולפתור את הנקודה הזאת, כי אם אנחנו עדין במקום שרע לנו מול עצמנו, אז מה הסיכוי שנחזיק מעמד?

ניתן לצלוח בשלום את האתגר הזה של שחרור מהתמכרות אל החופש, אבל חשוב שזה יבוצע בצורה ובדרך טובה ובריאה לאדם הפוסע בה, שאותו אדם יפסע בה מתוך בחירה ותחושה של חופש אמיתי.