אותנטיות ככלי לריפוי טראומה וגמילה מהתמכרות
הקשר בין אותנטיות, התמכרות וטראומה.
כל מי שמכור יודע שמעבר לסיבות הפיזיולוגיות של חיפוש אחר מקור לדופמין ותחושת עונג, ישנו גורם נוסף ומהותי אף יותר מהדופמין שגורם לנו לשוב עוד פעם ועוד פעם להרגלי ההתמכרות שלנו.
הגורם הזה, הוא הרצון שלנו להימנע מכאב, שהוא אפילו יותר חזק מהרצון להרגיש עונג.
רוב מי שמכור התחיל את דרכו מתוך רצון להימנע ולהדחיק את רגשות הכאב שעולים מתוכנו בשעה שאנו נמצאים לבד ודעתנו אינה מוסחת.
רגשות הכאב הללו יכולים לצוף אל פני השטח בשעה של בדידות, מתוך חוסר עשייה ותחושת ריקנות, או במקרים של טראומות מורכבות הן יתגלו מתוך עוררות רגשית ופיזיולוגית תמידית, הנובעת מפגיעה שהתרחשה בעבר. ובשעה שאנו נמצאים לבד או בחוסר עשייה, אותה עוררות לובשת תסמינים של כאבים פיזיים, או חרדות ולחצים.
ברגע שאנו מתחילים לחוות חוסר נוחות הנובע מתסמינים אלו, נוצר אצלנו רצון להימנע מהכאבים והתחושות שמתגברות בתוכנו, ואותו רצון מניעים אותנו לנקוט בפעולה המיידית ובעלת האפקט המהיר ביותר, ואלו הן הרגלי ההתמכרות שלנו.
הזמן שלוקח לאלכוהול, לצפייה בפורנו, לקנאביס, לקוקאין, או לסוכר להשפיע עלינו – הוא כמעט מידי!
רובנו התחלנו בהרגלי ההתמכרות שלנו עוד בתקופת הילדות, מי יותר ומי פחות.
חלקנו התחילו בעידוד ההורים על ידי צפייה בטלוויזיה בכל פעם שמתעוררת הרגשת חוסר נוחות רגשית, חלקנו בלדחוף סוכר לגוף שירגיע את המערכת. וחלקנו התחילו את הרגלי ההתמכרות ההרסניים כגון פורנו, אלכוהול וסמים כבר בגילאי העשרה.
באותה תקופת גיל היו חסרים לנו שני דברים קריטיים כדי להיות מסוגלים לבחור אחרת ולנקוט בגישה חיובית.
1. זוהי המודעות. היכולת להבין שהפעולות שאנו נוקטים עלולות להיות הרסניות עבורנו.
2. זוהי יכולת הוויסות העצמי, שעליה אחראיות האונות הקדמיות של המוח, ורק בגיל 25, הן מסיימות את התפתחותן. – זאת אומרת שגם אם היינו רוצים להפסיק לא היינו מצליחים כי החלק במוח שאמור להיות מסוגל להגיד לא, פשוט לא מפותח מספיק!
הדברים האלו מעודדים מאוד!
אנו מבינים שזו לא אשמתנו שבמשך שנים ארוכות בחרנו בהרגלים הרסניים, לא באמת הייתה לנו אפשרות אחרת.
אז מה קורה עכשיו שאנו בכל זאת ממשיכים לבחור בהרגלים הרסניים?
ממש בקצרה..
מה שקורה זה שהמוח במשך שנים יצר מסלולים עצביים קבועים שמוליכים נוירונים, ומובילים לביצוע הרגלי ההתמכרות שלנו בצורה אוטומטית.
אנחנו צריכים לחזק את האונות הקדמיות ואת יכולת הוויסות העצמי שלנו, אחרת פשוט לא נצליח.
דבר נוסף שקרה במהלך השנים האלו, הוא ניתוק של עצמנו מעצמנו.
אבדנו את האוטנטיות שלנו, את ההבנה מי אנחנו באמת, מהם הדברים שעושים לנו טוב אמיתי לנפש. מהם ההרגלים הבריאים שאנו נאהב, ואותם נוכל לאמץ לכל החיים, הרגלים שגם יעשו אותנו מאושרים, וגם יעזרו לנו לצמוח ולהתפתח.
למה אבדנו את החיבור לאוטנטיות שלנו?
מה שאני עומד להגיד לכם עכשיו זו תובנה נפלאה ומשנת חיים!
"כשאנו מחוברים לאוטנטיות שלנו, אנו מרגישים נפלא".
מה כל כך משנה חיים בתובנה הזו? הרי כל אחד יודע שאם הוא מחובר לאוטנטיות שלו הוא ירגיש נפלא. השאלה היא איך עושים זאת?
צריך להבין, מיום הלידה עד יום הפטירה ישנו שיח פנימי בתוכנו בין הנשמה לביננו. הנשמה רוצה להתפתח, ליצור, לחיות, להגשים את עצמה.
מה מפריע לה לעשות זאת? – אנחנו מפריעים לה.
מה קורה כשאנו לבד? מהי ההרגשה הלא נעימה הזו שמתעוררת?
זהו החלק האוטנטי שבנו, זוהי הנשמה שלנו שמתחילה לדבר ולתקשר עמנו. והיא עושה זאת בצורה של סימנים. היא מאותת לנו שמשהו לא מכוון וזקוק לכיוון. ככל שנאפשר לה יותר מקום לבטא את עצמה, כך נלמד לזהות מהם הדברים שהיא מכוונת אותנו אליהם.
אלו דברים שמוכרחים להיות קשורים להתפתחות, תנועה, יצירה וחיים. – דברים שיגרמו לנו להרגיש טוב יותר, מחוברים יותר.
מה אנחנו עושים מגיל מאוד קטן? במקום לאפשר מקום לאותות הנפש, אנו מדחיקים אותם ועל ידי כך יוצרים קרע ומרחק בינינו לבין עצמנו, הנפש שלנו.
אז מה הפלא שהכאבים הפנימיים מתעצמים עם השנים? מה הפלא שמתפתחות מחלות? מה הפלא שישנן חרדות? כל אלו הן אותות יותר עוצמתיים שנשלחים אל עצמנו דרך העצמי האוטנטי שרוצה שנתחבר אליו.
גם כאבי טראומה, זו צעקה של הנפש, שרוצה ריפוי, איחוי של הפצע הנפשי, וחיבור מחדש אל עצמנו.
כן זה כואב! כן זה לא נעים לאפשר מקום לגילוי של הפערים הללו בין הרצוי למצוי, אבל זו הדרך היחידה להחלמה.
אם אנו מבינים שבכל פעם שאנו נגשים לביצוע פעולת התמכרות, אנו יוצרים עוד מרחק ובידול מהעצמי האוטנטי שלנו, אז המוטיבציה לעשות שינוי תתעצם.
אם אנו מבינים שמה שהיה עד היום אינו אשמתנו בשום צורה שהיא, אז נוכל לגשת לעשות שינוי ממקום של חמלה ואהבה עצמית – כי האני האוטנטי הוא אני רך, חומל, אוהב. הוא ילד שכיף לו.
לסיכום,
הדרך להשתחרר מהתמכרות היא מצד אחד על ידי הפעלת עוצמה של רצון, מוטיבציה ומחויבות שיעזרו לנו לבסס הרגלים ודפוסים נוירולוגים תומכי בריאות. ומצד שני הפעלת חמלה, רוך ואהבה על ידי נכונות לכאוב, נכונות להתחבר לראשונה לילד שבנו, אותה נשמה אותנטית מלאת אור שרק רוצה יצירה, בריאה, ואהבה. אולי זהו מסע שמתחיל בכאב אבל לאורך הדרך אותו כאב משתנה לחיבור, הגשמה, אהבה, וריפוי עצום. -
תודה שקראתם ואני שולח המון אהבה אליכם.
Comments