אהבה עצמית

אהבה עצמית:

אני מביט על העולם, מתוך תחושה עמוקה של חמלה, מתוך הבנה, ומתוך צורך עז.

אני רואה את העולם כתצרף גדול המון חלקים שבאו מאותו מקום.

אותה אנרגיה, אותם רצונות, אותם תהומות.

עבורי אין זה משנה באיזה צד של הגדר אתה חי, מהי כמות הכסף או הנכסים שקיימים ברשותך.

מהו צבע עורך, או מהם הדעות שלך לגבי משהו מסוים, אין זה משנה אם הנך אדם המשייך עצמו לדת מסוימת או בעל אמונה בדבר זה או אחר.

אני מביט באנשים וביקום ממקום שונה,

אני רואה את העולם כבית ספר התפתחותי לנשמה, כמקום שבו אנו חווים אתגרים שונים על מנת שנקבל תובנות רוחניות ברמת ההתפתחות של הנשמה.

בכולנו קיימים דחפים שמניעים אותנו לכיוונים שונים, כל אחד מוצא ומחפש את משמעות קיומו במקום אחר, כל אחד גדל למשפחה שונה, קיבל חינוך שונה והתנסה בחוויות שונות.

אבל דבר אחד, מאחד את כל המין האנושי, והוא הכמיהה התמידית לאהבה, אנו מונעים על ידי הצורך לאהוב, ועל ידי הצורך להיות נאהבים.

אנחנו נעשה הכול למען האהבה, אנו נמות למענה.

וכך כשאני מביט על העולם, על האנשים והאירועים סביבי, אני מבחין בכמיהה הזו לאהבה הרוחשת וגועשת מתחת לפני השטח.

אני מביט על העולם, על ההמונים, על ממשלות, ארגונים וקהילות, ורואה בצורה מוחשית ממש את הצורך הפנימי הזה מבעבע לו בפנים.

כל כך הרבה ממה שאנשים אומרים ועושים, הוא בשביל לקבל אהבה, אם זה מאבא ואימא, או מבן הזוג, אולי כדי לקבל אהבה מהעובדים שלנו או מהחברים.

אנו מתלבשים בהתאם לדחף הזה, מתנהגים, פועלים ומכוונים את עצמנו בהתאם לכך.

תמיד הבטתי על אנשים ושאלתי את עצמי, מדוע אנשים לא מודים בצורך הזה, הרי הרבה יותר פשוט להגיד לחבר " שומע אחי, אני מה זה זקוק שתחבק אותי עכשיו" מאשר ללכת ולהוציא מאתיים שקלים על מכנס חדש.

הרבה יותר פשוט לבוא לילד שלי ולהגיד לו "שומע מותק יכול להיות שאני לעולם לא אבין אותך, ויתכן שאעשה או אגיד דברים שיפגעו בך, אבל תמיד אוהב אותך, אתה הדבר הכי יקר לי בעולם כולו, וחשוב לי שתדע זאת" זה הרבה יותר פשוט, מאשר לשמור את הדברים בבטן ולראות את הילד חיים שלמים עושה דברים מיותרים כדי להוציא חיוך, ובדל של אישור מאבא.

כשאני מביט על העולם בעיניים האלו, מתעורר בי דחף עצום ללכת ולחבק אנשים, מתעורר בי דחף לבכות, לנחם, להגיד לאנשים, ללחוש להם באוזן שהכול בסדר, שהם אהובים.

אני מגלה שהמקום הכי גבוה שאנו יכולים להיות בו, הוא המקום שבו אנו מעניקים אהבה לעצמנו, מקבלים את עצמנו, לומדים את עצמנו, ומשלימים עם כל הצדדים והכוחות שפועלים עלינו.

הדרך לאהבה עצמית, להבנה וחיבור למהות הפנימית שלנו, היא מסע בפני עצמו, שאורכו כאורך החיים עצמם, והרבה כלים נמצאים בהישג יד, לאחד זהו חבר טוב שדרכו אפשר למצוא חיבור, לשני זו מדיטציה, לשלישי זו המוזיקה, הטבע, המנוחה, העשייה.

אם תשימו לב אז בעצם כל מה שסובב אותנו, אנשים, אירועים, משפחה, חברים ועבודה, הכול נועד כדי לכוון אותנו אל המקום הזה של עבודה עצמית, התפתחות, והגעה למצב של אהבה עצמית, ומתוך כך שלווה פנימית.

כל מקום שבו אנו חווים כעס, חוסר הבנה וקבלה, כל מקום שבו ישנו קונפליקט, נמצא גם אוצר שמשרת את התפתחות הנשמה. לא תמיד אנו רואים את זה, ולא תמיד אנו רוצים לראות את זה, אבל הוא ישנו, ומחכה שנזהה אותו, ועל ידי שנעשה את העבודה שצריכה להיעשות נצליח לאסוף אותו.

אהבה עצמית יכולה להתקיים רק במקום בה ישנה הרמוניה בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית, כי מתי שקורה דבר במציאות החיצונית שנוגד את המציאות הפנימית, אז אם אנחנו במקום של אהבה ועבודה פנימית, אנו בוחרים להגיב לדברים בצורה שתיטיב עמנו, או על ידי כך שנזיז את עצמנו מאותו הדבר אל מקום שבו נמצאת ההרמוניה, או במידה ואותו דבר הוא מוכרח אז נעשה עבודה שבה נבין למה אותו דבר הוא טוב עבורנו, ואיך הוא מקדם אותנו, נשאל את עצמנו למה אנחנו שמחים באותו דבר שמופיע בחיים שלנו, ועל ידי כך נחזיר את ההרמוניה חזרה אל חיינו, והעבודה הזו יכולה להיעשות רק על ידי אדם שאוהב את עצמו ושואף באמת לחיים טובים.

להבין שאותו דבר שמופיע בחיינו שבהתחלה נראה ונחווה ככואב, צורם, וקשה, בעצם מוכרח שיהיה טוב עבורנו, אחרת לא היה מופיע בחיינו.

ואדם שלא נמצא בתהליך התפתחותי לאהבה עצמית, כשנופל עליו מאורע מצער, או כשרע לו, הוא רוטן וזועף, ממלמל ורוגז, שהחיים חרא, וזה מה יש, ולכל אחד יש את החרא שלו, ואותו אדם נשאר במקום שבו הוא חווה את המציאות החיצונית כצרה, והיא הופכת אף את המציאות הפנימית לעכורה, וחייו של אותו אדם אינם טובים, ובוודאי שאינו אוהב את עצמו.

ובמקום להפנים שבשביל לחיות חיים טובים נדרשת עבודה קשה והגעה למקום של אהבה עצמית, אותו אדם מנסה לאהוב את עצמו על ידי כך שהוא בורח מעצמו, אל אחרים, אל הכסף שנהפך למטרה, ואל ניסיונות נואשים להפוך לפחות את המציאות החיצונית לסבירה, כשעל המציאות הפנימית הוא ויתר מזמן.

אז אני רוצה לספר לכם שישנה אפשרות אחרת, והיא להתחבר לעצמנו, לנשמה. ללמוד, להתעקש, לרצות, ועם הזמן לבנות מקום חזק ואוהב, מקום אמתי, פנימי, שמחבק ומכיל את עצמו, מקום של אהבה חזקה הנובעת מבפנים ומעצבת את החוץ, אהבה שאינה תלויה בדבר למעט בעבודה פנימית קשה ועיקשת.