אדם טראומתי משגשג בעולמו

אדם טראומתי משגשג בעולמו

כדי שאדם ישגשג בעולמו, צריך להבין מהו שגשוג אמתי, מהם התנאים שצריכים להתקיים כדי שאדם אכן יוכל להעיד על עצמו שהוא במצב של שגשוג.

רובנו מכירים את משולש הצרכים של מאסלו, שמדבר על הצורך העולה לפי הסדר הבא, כדי ליצור תחושת משמעות ומוטיבציה בחייו של אדם. צרכים פיזיולוגיים בסיסיים, ביטחון בקיום הפיזי, שייכות זהות ואהבה, כבוד והערכה, ומימוש עצמי. אני לא נכנס עכשיו לשיחה האם זהו הסדר הנכון, או האם אלו הינם הדברים המדויקים כדי לגרום לאדם לחיות בשגשוג. מה שכן אני לוקח מכאן חיזוק לדברים שלי, שאדם זקוק למחסה, אוכל, מין, והחשוב מכולם הינו ייעוד.

כולנו חיים באיזון מתמיד בין הצרכים הפיזיים, החייתיים שלנו במין, מחסה ומזון, לבין הצרכים הנעלים יותר אלו שמבדלים אותנו מבעלי החיים, ואלו הן הצרכים בתחושה של ערך ייעוד ומשמעות לחיים.

כל אחד ואחת מאיתנו, מגיע עם החבילה שלו מה שנקרא.. עם העולם הפנימי שלו, הדרך בה הוא חווה דברים, מערך האמונות, מערכות היחסים, והעולם הרגשי שלו. מתוך העולם הזה אנו יוצרים, ומוציאים מהפנים אל החוץ, מבטאים את עצמנו, ומוצאים את ייעודנו.

אחד עולמו שולח אותו לעסוק בחשבונאות, השני בחקלאות והשלישי בדרמה ועמידה על במה, וכולנו מחפשים לבנות זוגיות, לצבור רכוש, ולאסוף חוויות. אך מעטים נשארים עומדים לצד הדרך, אותם אלו שעולמם מעודד למופנמות ולהתחפרות בתוך עצמם, כי כל פעם שהם יוצרים מגע אינטימי עם אנשים, עולה בתוכם תחושה של לחץ ואי נעימות.אלו אנשים כמוני שחוו טראומות בילדותם, אירועים שחוותו את המוח למצב הגנה, הידוע בכינויו מצב הילחם או ברח.

כשהמוח נמצא במצב מגננה, הוא גורם לנו (אנשים המתמודדים עם טראומות), לקושי ביצירת חיים מאוזנים ויצירתיים, ההשפעה השלילית פוגעת בכמה מישורים, האחד זהו מישור מערכות היחסים, אנו מרגישים שכל אדם הוא בפוטנציאל מהווה סכנה עבורנו, בין אם מדובר בבן משפחה או אדם זר, אנו נתקשה להביע את עצמנו בצורה משוחררת, נתקשה לתת אמון, ואחד המאפיינים ההרסניים הוא הניסיון לאשש את המחשבה שהאדם שמולנו מסוכן על ידי חיפוש מתמיד בפעולותיו ומילותיו של האדם אחר מקור סכנה. ולכן מספיקה בהרבה מהמקרים מילה אחת לא במקום כדי להחריב מערכת יחסים שלמה.

המישור הנוסף הוא מישור ההנאה, אנשים הסובלים מטראומה, בהרבה מהמקרים לא מצליחים ליהנות מחוויות החיים, כי הם מצפים לאכזבה, מצפים לסכנה, מצפים ליום השחור שיגיע מחר, או למשהו נורא שיחריב את המסיבה. לדוגמא, יוצאים לבית מלון, אדם טראומתי לא יצליח ליהנות, קודם כל כי כל עוד הוא מוקף באנשים הוא נמצא במצב של מתח ועוררות, ודבר שני כי גם בלי אנשים סביבו, הוא או היא ישבו במיטה, וידמיינו את רעידת האדמה שתכף פוקדת את האזור, או את גלי הצונאמי שיעלו מהים הנשקף מהחלון, או כל סכנה אחרת. תדמיינו חופשה ביער מלא נמרים טורפים, ואתם נדרשים לנוח בעצימת עיניים בקרחת היער ולהירגע – לא אפשרי!

המישור הנוסף החשוב הוא מישור הקריירה. איך ניתן ליצור, לבנות קריירה, למצוא ייעוד, כאשר בפנים ישנה תחושה שכל דבר יועד לאבדון, שגם אם יש לנו את כל הכישורים הנדרשים, מוח חריף, מסוגלות, כל האמצעים עומדים לרשותנו, ובכל זאת ההרגשה היא הרגשת וודאות שאנו לא נצליח, שהעולם נגדנו, אפילו אלוהים נגדנו, תחושה שהייעוד שלנו בעולם הוא להתמודד עם סבל.

ישנם מישורים נוספים ובסופו של דבר כל חייו של אדם הסובל מטראומה נפגעים בצורה כזו או אחרת, ונצבעים בשחור מבאס. ולכן אין זה פלא שאותו אדם לא מצליח למלא אחר משולש הצרכים, מתקשה לבנות עבור עצמו ביטחון, חיי מין, פרנסה, ולמצוא מחסה. הוא נשאר תלותי ונעזר באחרים, מתוך תחושה עצובה ומאמללת מאוד, של חוסר אונים.

אז איך בכל זאת אדם טראומתי יכול לשגשג בעולמו?

נתחיל בזה שהדבר ההכרחי כדי להתחיל תהליך שיוביל לשגשוג, זו חמלה, אדם טראומתי שחווה סבל, ומרגיש תקיעות נוראה בתוך המצב שלו, ראוי שימצא רגשות של חמלה עבור עצמו, שיצליח להתאבל על העבר הכאוב, ואף להתאבל על העתיד שגם הוא אולי לא יצליח להוליד פירות. ובכל זאת למרות, הכאב והייאוש שעולים, להגיע להחלטה אמיצה, שהוא אוהב את עצמו, שהוא חומל על עצמו. מהי חמלה? זהו רגש שנובע מאהבה עצמית, רגש שמכיל ומקבל את עצמי ואת המציאות שלי בדיוק כמו שהיא ומשחרר ומוותר על כל הרצונות בשליטה, ומשחרר את כל התחושות של הביקורת הפנימית, הכעסים, ואפילו לשחרר את הרצון לשינוי, פשוט לקבל את עצמנו כמו שאנחנו בהווה, ברגע הנוכחי, יחד עם כל החבילה. בשביל זה צריך חמלה.

לאחר שישנה חמלה, אפשר וכדאי להתחיל לעבוד עם אהבה עצמית, וזה אומר להתחיל חיים בהם המוטו הקובע עבורנו את הדרך הינו "מה עושה לי נעים"? מה עושה לי נעים היום, עכשיו. אולי שוקו חם, אולי ספר טוב, אולי בטלה, אולי פעילות גופנית או טיול בחוץ. בלי רעשי רקע של הקול הביקורתי, בלי מה אנו "צריכים" לעשות. לא צריך לעשות כלום. רק לדאוג באהבה וחמלה שיהיה לנו נעים.

אחרי שעברנו את שני הדברים הללו, החמלה והאהבה, מתחיל לקרות דבר נפלא, לפתע אנו מרגישים שהעולם קצת יותר בטוח ונעים, פתאום אנו מתחילים להבין ולזהות שאותן קולות וחרדות ואותן רגשות מעיקים הינם קולות של רוחות מהעבר, ואינם קשורים למציאות חיינו בהווה. עם הזמן כמו אניצי דשא שמתגלים וצומחים לגובה, גם בתוכנו צומחת תובנה חדשה על חיים שטוב בהם, ואנו במרכזם, משחקים את התפקיד הראשי של סינדרלה – יפה מסתחררת בריקוד של החלמה, ריקוד של מעבר מחיים טראומתיים וכואבים, אל חיים שבמרכזם נסיך יפה תואר, ביטחון והנאה.

רק עכשיו כשישנה מציאות של חמלה ואהבה, ניתן להתחיל ממקום שנעים לנו, ליצור קריירה בהנאה, ליצור מערכות יחסים תומכות ואוהבות, ליצור שפע, ולהרשות לעצמנו לנשום עמוק, לשחרר ולקבל את הנאות החיים.

שום טיפול, לא יעזור לאדם שרוצה להשתחרר מטראומה ומרגשות של סבל וכאב, כמו ששום מזון מהיר, סם, תרופה, או מסע קניות מלהיב בקניון לא ישחררו את הכאבים.

מסע של החלמה חייב להתחיל מהאדם עצמו, מהפנימיות שלו, ממקום של חמלה, נשימה, ואהבה עצמית, כי כל עוד אדם לא מצליח לנשום ולפנות מקום בחיים עבור עצמו, איך יתאפשר מקום עבור אחרים? עבור חוויות של הנאה, עבור עיסוק יצירתי, ועבור מערכות יחסים.

אני לא אומר שאין טעם בטיפול, זה בסדר לקבל הכוונה, ייעוץ, ללמוד להכיר את עצמנו דרך השתקפותו של האחר (המטפל), אבל בסופו של דבר זה אנחנו מול עצמנו, בבית, בלילה, מול הטלוויזיה או המקרר, מול הבדידות, הריקנות, והתחושות הכואבות שמציפות וחונקות מבפנים.

אם נפתח להם פתח לתחושות האלו, פתח חומל, נאיר להם אהבה, אז הם יכאיבו קצת פחות, ועם הזמן ייעלמו או לפחות יישארו כצל לאותה מפלצת מהעבר.

תודה שקראתם, תשתפו עם חברים, ואם אתם מוצאים את עצמכם מתקשים לנהל שגרה בריאה בגלל כאבים ומצוקות נפשיים, אולי אתם שקועים עמוק מדי בתוך מציאות כואבת, אני אשמח לדבר, להכיר, ולתת כמה מילות עידוד והכוונה.

מוזמנים ליצור עמי קשר דרך פרטי יצירת הקשר המופיעים כאן או דרך דף הבית המופיע כאן.

בועז (ווצאפ) 0549070483 מייל – boazzechria@gmail.com